פסק-דין בתיק ע"א 3381/06

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט פיש) מיום 22.3.2006 בת"א 17780/02 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 14,258 ש"ח בקיזוז 480 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 750 ש"ח.

2.         בפני הערכאה הראשונה עמדו תביעתה של המשיבה ע"ס 14,258 ש"ח וכן תביעה נגדית של המערערת נגד המשיבה על סך 10,500 ש"ח. בתביעה הנגדית חויבה המשיבה לשלם למערערת סך של 480 ש"ח + מע"מ, ואילו התביעה של המשיבה התקבלה בשלמותה.

3.         עיקר המחלוקת הוא באשר להחלטת הערכאה הראשונה לגבי התביעה העיקרית, ואילו באשר לתביעה הנגדית המחלוקת מתייחסת רק לגבי דחיית חלק מטענות המערערת.

4.         הרקע לתביעת המשיבה הוא זה:

המערערת העסיקה כמנהל מכירות את מר יוסף אלקיים שהוצג בפניה כמר גיל סגל, והיא הציגה אותו בפני אחרים כמר גיל סגל. במסגרת תפקידו בא מר אלקיים במו"מ עם המשיבה למכור לה מערכת אזעקה המשווקת על-ידי המערערת. סגל, אגב ניהול הקשר שבין המערערת למשיבה, הזמין ממנה 2 מחשבים ניידים, וקיבלם לרשותו לכאורה, כך נטען, בעבור המערערת, ומשזו לא שילמה עבור המחשבים, הגישה המשיבה נגד המערערת את תביעתה לתשלום מחירם. בפועל התברר כי מר סגל הלה נטל את המחשבים לשימושו האישי.

ברי כי בהזמינו את המחשבים הונה מר סגל לא רק את המשיבה, אלא גם את המערערת, והשאלה שעמדה בפני הערכאה הראשונה הייתה מי מהן תישא בנטל התשלום: האם המערערת, שמינתה את סגל להיות נציגה במו"מ עם לקוחות, או המשיבה, שסיפקה לו את המחשבים מבלי שביררה היטב כי הוא מוסמך בפועל לרכוש אותם ממנה בעבור המערערת ולחייבה בתשלום מחירם.

5.         המערערת טענה, כאמור, כי יוסף אלקיים לא היה מוסמך לרכוש בעבורה מוצרים או לבצע הזמנות מספקים, וכי הוא הוגבל בתפקידו אך למכירת מוצרי המערערת. מנגד טענה המשיבה כי לא הייתה לה כל סיבה לחשוד באלקיים, שהפעיל למעשה את סניפה של חברת השמירה של המערערת בחיפה, וכי היא הייתה רשאית לראותו כגורם מוסמך מצד המערערת לא רק למכור לה את מוצרי המערערת, אלא גם לרכוש מן המשיבה את מוצריה, בעבור המערערת וכשליחה.

6.         בפני הערכאה הראשונה עמדו מסמכים שונים, ובהם כתב אישום שהוגש נגד אלקיים-סגל בת"פ 73481/01 של בית משפט השלום בחיפה בו מתואר כי הוא הועסק על-ידי המערערת במשרדה שברחוב ברל כצנלסון 57 חיפה "כאחראי סניף וסוכן מכירות של ציוד אזעקה ושרותי משרד", וביצע עבירות של גנבה בידי עובד כאשר "גנב שני מחשבים נישאים, בכך שרכש את הנכס מחברת סי טי אס בחיפה [...] ונטל אותם לחזקתו [...]".  ביום 24.4.2004 הודה אלקיים במיוחס לו, הורשע בעבירה האמורה, וחויב לפצות את המתלונן מר אילן ישעיה (מנהל המערערת, כך נראה) בסכום של 13,000 ש"ח, הלוקח בחשבון גם את הנזק שבגנבת שני המחשבים ממעבידתו, המערערת.

            ניירות הפירמה של המערערת וכן חותמתה מבליטים את האותיות הראשונות במילות השם כך שמתקבל צירוף האותיות "מש"ב". הצעת המכר של המשיבה הופנתה אל "משב שרותי אבטחה לידי גיל", תוך ציון מספרי הטלפון של סניף המערערת שנוהל, כאמור, על-ידי גיל סגל. טופס הזמנת המחשבים נשא את המילים "שמירה ובטחון", נכתב בו כי יש לספק את הסחורה ברחוב ברל כצנלסון 57 חיפה, הוא מען המערערת בחיפה, וחתם על הטופס סגל (אלקיים) שהשתמש לצורך זה בחותמתה של המשיבה, תוך ציון הטלפונים של הסניף, וכנציג הסניף בחיפה. בטופס פרטי הלקוח שמילאה המשיבה נרשם כי הרוכש הוא "מוקד שמירה ובטחון", וכן צוינו פרטי הסניף, חשבון הבנק, הטלפונים ושם החותם "סגל גיל תפקיד: מנהל סניף".

7.         על יסוד הראיות שעמדו בפניו החליט כב' השופט פיש כי:

חברת השמירה, בתור מי שהעסיקה את גיל ואיפשרה לו גישה לטפסי הזמנה מספקים, מחויבת כלפי גורמים שלישיים שגיל הזמין מהם טובין בשמה על ידי שימוש באותם טפסים. ההבחנה שמבקשת חברת השמירה לעשות בנוגע לחתימה על הטםפסים נראית לי, בנסיבות, הבחנה מאולצת. בידי גיל היו טפסים להזמנה מספקים של חברת השמירה (צורפו לכתב התביעה) ואין חברת השמירה יכולה לבוא בטענות לצדדים שלישיים על כך שהטפסים לא מולאו כנדרש, כאשר נציג מוסמך למכור את שירותי החברה באותו זמן.

            על מסקנה זו של הערכאה הראשונה מלינה המערערת, בערעורה.

8.         עמדתנו היא כי יש לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע לחיובה של המערערת בתשלום עבור המחשבים .

            אף אם לא היתה בידי סגל (אלקיים) סמכות ממשית להתקשר בשם המערערת עם המשיבה בהסכם לרכוש ממנה את שני המחשבים הנישאים, כלל הנסיבות והראיות שהיו בפני הערכאה הראשונה היה בהם לבסס מסקנה של הבא במו"מ עם המערערת באמצעות סגל (אלקיים) כי בידו סמכות לעשות זאת. המערערת, בהעסיקה את גיל-אלקיים, אפשרה לו להציג עצמו כמנהל הסניף בחיפה, כמי שמוסמך לבוא בקשרים עסקיים בשמה בתחום הנוגע למכירות. רכישת המחשבים נראתה למשיבה כמשיקה לכך, ולא היה מקום להעלות מצדה חשד לגבי אמינותו וסמכותו של סגל (אלקיים). המחשבים הם מכשירים הנראים מתאימים לפעילות סניף של חברת שמירה; היקף העסקה לא היה כה גדול עד כי יעורר חשד, ופעולתו של סגל נראתה אמינה, תוך שהשתמש בחותמת שמסרה לו, כך לכאורה, המערערת, כנציגה.

ניתן להטיל את הנטל על המערערת, במקרה דנן, מכוחן של כמה דוקטרינות שניתן ליישם: בין על-פי עקרון תום הלב או מכוח השתק או משום שהיא יצרה את הסיכון כלפי המשיבה בהעסקת סגל (אלקיים) כנציגה. המתאימה מכולן, כך נראה, היא הדוקטרינה של סמכות נחזית המוכרת ומתוחמת בהוראות סעיפים 3 ו-6 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, ובעבר בוססה על יסוד תורת ההשתק.

כך נפסק בע"א 667/89 אוניברסיטת תל אביב נ' שני, פ"ד מו(3) 316, 320:

על מקרה כגון דא יש להחיל את דוקטרינת ה"סמכות הנחזית", כפי שהיא מוצאת ביטויה בסעיפים 3 ו-6 של חוק השליחות, תשכ"ה-1965. הסברנו משמעות דוקטרינה זו ודרך יישומה בע"א 474/80 הנ"ל [1], בעמ' 55, וכך אמרנו:

"ניתן היה לדבר על סמכות נחזית, שהוקנתה, כביכול, על-ידי שולח לשלוח הפועל בשמו, כאשר בפועל לא הייתה סמכות כזו, אולם על-פי הדרך שבה הוצגו הדברים על ידי השולח, יכול היה צד ג', המתקשר עם השלוח לצאת מתוך הנחה, כי זה פעל במסגרת הרשאתו. דוקטרינה זו היא שלוחה של דיני המנע וההשתק, לפיהם מושתק השולח מלהתנגד ליחסים חוזיים, שקשר שלוחו עם צד ג' תוך חריגה מהרשאתו, וזאת כל עוד השולח - בהתנהגותו או בדבריו - איפשר לצד ג' להבין ולהניח, כאילו מדובר בשלוח הפועל בתחום הרשאתו... מאז נכנס לתוקפו חוק השליחות, תשכ"ה-1965, הסמכות הנחזית, אם היא קיימת, היא מוכתבת על-פי הכללים שבחוק זה (סעיפים 3 ו-6 שבחוק) ולא עוד מכוח דיני המניעות...".

נפנה גם לפסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 1873/92 המגן חברה לביטוח נ' הספל, פ"ד נו(6) 529, שם חוייב השולח בגין מעשהו של מנהל מחלקה בחברת הביטוח, בנוקטו פעולה בענייני כספים, על סמך שילוב של השתק וקיום סמכות נחזית. במקרה אחר, בע"א 8971/02 מתמור בע"מ נ' בנק דיסקונט, תקדין עליון 2004(2) 2213, הוטל החיוב על מתמור על יסוד סמכות נחזית שעה שאיפשרה לעובד בכיר שלה לחתום על מסמך בתחום עיסוקו.